תקופת הקורונה מעלה את רמת הדחק (סטרס) אצל רובנו. מחקרים שבחנו מצבי דחק ממושכים (כגון מלחמה, מחלה כרונית ומצב כלכלי קשה), ואת השפעתם על גברים ונשים, מצאו הבדלים בין המינים. אמנם נמצא כי גם אצל גברים וגם אצל נשים מופרשים הורמוני דחק (כגון קורטיזול), אך התגובה לדחק היא אחרת.
אצל גברים מתקיים המנגנון "הילחם או ברח" ( (Fight or Flight– מצב שבו גורם מאיים מוביל לתגובת שרשרת הורמונלית ועצבית שמכינה את הגוף להתמודדות עם סכנה. התגובות הפיזיולוגיות משתנות בהתאם: לחץ הדם יעלה כדי לספק לשרירים חמצן ואנרגיה שיכינו את הגוף למאבק או מנוסה.
המתח (בשילוב הורמון המין הגברי טסטוסטרון) ימריץ ויעורר חלק מהגברים, מה שיכול לגרום להם לתקן, לסדר, להתווכח, להתעצבן, להקשיב לחדשות, לעשות הרבה ספורט וכדומה. ובקיצור: להילחם. חלק מהגברים לעומת זאת יוצפו רגשית ויחושו חרדה, חוסר אונים ותסכול, מה שיכול לגרום להם להתכנס בתוך עצמם, לסגת, להיות במצב רוח ירוד, לשתוק, ולישון הרבה. ובקיצור: לברוח.
אצל נשים אובחן מנגנון תגובה אחר: "לטפל ולטפח" ((Care/ Nurturance. מנגנון זה נובע ממצבים בחיי האישה, כמו הריון, הנקה וטיפול בילדים, שהופכים אותה רגישה לאיום. במצבים אלו מופרש ההורמון אוקסיטוצין ("הורמון האהבה") בתגובה למגע אינטימי וקרוב ולקשר בין-אישי חיובי, והוא מעודד דאגה, אמפתיה והכלה.
בעת דחק, הורמון זה (בדומה להורמונים נוספים כגון הורמון המין הנשי אסטרוגן) עשוי להיות מופרש באופן מוגבר אצל נשים, והדבר מעכב את הצורך שלהן להילחם או לברוח וגורם להן לבחור בטיפול, נתינה והענקה, התיידדות, יצירת קשרים קרובים, קבוצתיות (חברותא), שיתוף ברגשות, וכדומה. בנוסף, להורמון זה תפקיד חיוני בוויסות תחושות פיזיות ובהבאת המערכות הביולוגיות בגוף לכדי איזון (הומאוסטזיס). כך, הוא תורם גם להפחתת מתח ולשיכוך כאב (גופני ונפשי) ומסייע לרגיעה.
אז איך מגשרים על ההבדלים הללו בין בני זוג? בשלב ראשון מבינים שהשוני טבעי ובלתי נמנע ומנסים ליהנות מכל העולמות. מצד אחד, היכולת של גברים (נלחמים) להיות פרקטיים במצבי דחק, ומצד שני היכולת של נשים להרגיע, לשתף, להקל על תחושת הבדידות ולסייע במצוקה. בשלב השני כל אחד מבני הזוג צריך להבין את הצרכים של השני ולכבד אותם: למשל, הצורך בשתיקה (של הגברים הבורחים) והצורך במגע וחיבוק של נשים. וכדי להצליח במשימה המסובכת הזאת נדרשת תקשורת אינטימית. כלומר, שיח אישי, פתוח וכן.
השינויים שחלו בשנים האחרונות בתפקידיהם החברתיים של גברים ונשים חוללו גם שינויים בתגובות לדחק, ולכן האבחנה אינה תמיד שחור-לבן: יהיו נשים שבעת דחק יגיבו ב"הילחם או ברח" וגברים שיגיבו ב"לטפל ולטפח" – וגם כאן כמובן יש לכבד את הצורך של כל צד.
כתבה: גילה ברונר, סקסולוגית מוסמכת ומייסדת השירות הסקסולוגי בשיבא