בשנים האחרונות חלה עליה ניכרת במספר המשתתפים בריצות מרתון ברחבי העולם, כולל בישראל. על פי ההערכות,י יש כיום יותר מ-800 מירוצי מרתון ברחבי העולם, כאשר בגדולים שבהם משתתפים עשרות אלפי רצים. אין עוררין לגבי חשיבותה הבריאותית של הפעילות הגופנית, אולם יש לא מעט שחוששים כי יותר מדי זה גם לא בריא. האומנם?
כמה ספורט זה הרבה?
בשנים האחרונות התחזקה העדות המדעית לגבי יתרונותיה הבריאותיים הרבים של הפעילות הגופנית. רשימת המחלות אשר הסיכון להן מופחת בעשרות אחוזים בעקבות ביצוע פעילות גופנית כוללת מחלות לב, שבץ מוחי, יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2, דמנציה, דיכאון ודיכאון שלאחר לידה, השמנה, נפילות בקשישים וכן מספר סוגי גידולים סרטניים.
כמות הפעילות המומלצת היא 150 דקות בשבוע של פעילות מהסוג האירובי, כגון הליכה, רכיבה על אופנים, שחייה, משחקי כדור או חוגי סטודיו אירוביים בעצימות בינונית. אם מבוצעת פעילות בעצימות גבוהה, ניתן להסתפק במינימום של 75 דקות בשבוע, וניתן גם לשלב בין השתיים. אבל, זה לא מספיק. פעמיים-שלוש בשבוע יש להוסיף אימוני התנגדות (כוח). וככל שמבצעים יותר פעילות, כך הבונוס הבריאותי גדול יותר.
עדיף לרוץ
במספר מחקרים מדעיים מהשנים האחרונות התחדדה עליונותה הבריאותית של הריצה על פני ענפים אחרים. הסיכון למוות אצל רצים קטן יותר ב-45%-30%. נתון זה נותר נכון גם כאשר מתייחסים לגורמי סיכון אחרים לתחלואה ותמותה, כגון עישון, השמנה, צריכת אלכוהול, מצב סוציואקונומי ועוד.
במחקרים בהם שהתבוננו על הקשר בין כמות פעילות גופנית לבין סיכוני תמותה באוכלוסיה הכללית, ואשר כללו גם אנשים אשר פעילים מאוד, נמצא כי אפילו בנוכחות פעילות בכמות המתקרבת לשעתיים ריצה מדי יום בממוצע, סיכון התמותה אינו מוגבר לעומת הפעילים פחות, ובוודאי שנותר נמוך יותר לעומת האדם שאינו פעיל.
החשש מפני ה"יותר מדי", עודף פעילות גופנית, נובע בעיקר מכך שישנם מספר ממצאים הקשורים ללב באצנים בנפחים גדולים, כגון פרפור עליות, או התקפי לב. באופן כללי, סיכוני התמותה נמוכים יותר באצנים, ולכן יש לדון בכל מקרה לגופו. יש להעריך את כלל גורמי הסיכון של האדם, אם יש או אין תלונות כלשהן, לבצע את הבירור הרפואי המתאים ולהתאים את הפעילות לפי ההנחיות המקצועיות הקיימות.
במחקר בארצות הברית, שנמשך על פני 10 שנים, נבדקה שכיחות התמותה ביותר מ-6,000 מירוצי מרתון. סיכון התמותה בעת ריצה או ביממה שאחריה עומד על כ-1 לכל 100,000 גברים, ו-1 לכל 240,000 נשים אשר סיימו את הריצה. לשם השוואה, בגליון ההיתולי של חג המולד של המגזין הרפואי BMJ היוקרתי לשנת 2007, השוו חוקרים את סיכון התמותה בעת ריצת מרתון בהשוואה לסיכון התמותה מתאונות דרכים באותו קטע כביש אם היה נותר פתוח. סגירת הכבישים לשם ריצה לוותה בהפחתת תמותה, ונערך חישוב כי על כל מקרה מוות בריצה, נחסך 1.8 מקרה מוות מתאונה, בממוצע..
ניתן להתיחס לפעילות הגופנית כאל תרופה לכל דבר. גם כאן, במינונים גבוהים מאוד מהדרוש, ייתכנו סיכונים כלשהם. חשוב להקשיב לגוף, להתאים את רמת הפעילות ליכולת, ולהקפיד על מעקב וליווי תזונתי ורפואי המתאים. בהופעת כאבים, חולשה חדשה ולא מוסברת, או כמובן קושי בנשימה, כאבים בחזה כל תלונה אחרת הקשורה למאמץ, יש לעבור את הבירור הרפואי המתאים.
במרכז הרפואי שיבא קיים שירות לרפואת ספורט ופעילות גופנית, שבו ניתן לקבל ייעוץ ומענה אישי במגוון נושאים מתחום הספורט והפעילות הגופנית בכל גיל,: לספורטאיות ולספורטאים חובבים ומקצועיים, בריאים וחולים.
כתב: פרופ' גל דובנוב-רז, מנהל השירות לרפואת ספורט ופעילות גופנית
טלפון: 03-5308492, פקס: 03-5302019